על בשר, מוסר וחיות אחרות

מאת: שגב בן דוד

 

מדי יום נרצחים בארץ כמיליון בעלי-חיים בתעשיות המזון. במקום ליטוף וחמלה בעלי-חיים אלו נמצאים בתנאים קשים של צפיפות כה גדולה עד שקשה להם לזוז, מעוותים גנטית, כולאים אותם בכלובים צפופים, סובלים מקור וחום קיצוניים בלי יכולת למצוא מחסה, מתבוססים בשתן ובצואה של עצמם, חוטפים מכות ובעיטות, מחשמלים אותם, מובילים אותם בתנאים קשים ובסוף חייהם הנוראיים לוקחים אותם לבית המטבחיים בו חותכים את גרונם.

 

"למה אדם מצפה שתפילתו לרחמים תענה מלמעלה כאשר אינו מגלה שום רחמים כלפי אלו שלמטה?" – פייר טראובצקוי

 

חשבו על בעל חיים שאתם אוהבים. כל בעל חיים. זה יכול להיות הכלב או החתול שלכם, הצ'ינצ'ילה של השכנה או סתם חיה שפגשתם פעם אחת, לצורך העניין זו גם יכול להיות הכלבה לאסי או הלוויתן וילי. זכרו שאכפת לכם מבעל החיים הזה ושאתם אוהבים אותו ולא הייתם מוכנים שיאונה לו כל רע, שבעל החיים הזה הוא חבר ולא יצור נחות.

 

עכשיו נסו להבין מה מביא מאות מליוני אנשים ברחבי העולם לשנות את תזונתם, לצאת לרחוב עם שלטים ודוכנים, ולהאבק יום יום בנסיון להגן על בעלי החיים. האם יכול להיות שהכח המניע מאחורי אותם אנשים הוא פשוט ההבנה שכל בעלי החיים, ולא רק אלו שנזכרתם בהם לפני דקה, זכאים ליחס של אהבה וחמלה מצדנו, לחופש ולא להתעללות או לשחיטה?

"רחוק מהעין, רחוק מהלב" אומרת הקלישאה הישנה, אך חשוב לזכור שרמת הסבל שנגרמת לבעל חיים לא נהיית קטנה ככל שהוא רחוק מליבנו.

 

בעולם יש קבוצות רבות של בני אדם ובעלי- חיים, כל קבוצה מאופיינת במספר קריטריונים שמפרידים אותה מקבוצות אחרות, כל פרט טוב יותר בדברים מסויימים ופחות טוב באחרים. בני אדם אמנם חכמים יותר, אף בעל חיים עוד לא בנה חללית או גורד שחקים, אבל איש מאתנו לא יוכל לרוץ כמו צ'יטה, לעוף כמו ציפור או לשמוע דרך כפות הרגליים כמו פיל. בכל פעם שקבוצה מדכאת רוצה להצדיק או לתרץ את הדיכוי שהיא מפעילה, ממציאים המדכאים היררכיה בעולם, שמחלקת את העולם ל"עליונים" ול"נחותים", הדירוג נעשה, כמובן, כך שעליונות נקבעת על- פי אותם הדברים שבהם הקבוצה המדכאת טובה יותר, ומשום מה מי שעושה דירוגים כאלה תמיד מוצא עצמו בראש הרשימה, עליון על כולם. קל נורא לחשוב שאנחנו הגזע העליון בעולם הזה, ושכולם צריכים להשתחוות בפנינו ולשרת אותנו, הרבה פחות קל לזכור שגם האחר הוא מישהו, שגם לו יש רצונות ושגם לו מגיעות זכויות.

 

"המוסר שלנו לא נבדק כשהוא תואם את החינוך והתרבות שלנו, אלא כאשר הוא סותר אותם." – מהאטמה גנדי

כשאני אומר "זכויות בעלי חיים", אני מתכוון להבנה העמוקה שבני אדם לא עליונים על בעלי חיים, כשם שאדם הלבן לא עליון על השחור ושהגבר לא עליון על האשה. כל בעל חיים הוא אינדיבידואל שמגיעה לו הזכות לחיים, ולחיים חופשיים ונטולי סבל. בעלי החיים קיימים בעולם מסיבותיהם שלהם ולמטרותיהם שלהם, לא בשבילנו ולא לשימושנו. בעלי החיים לא נוצרו כדי לשרת את בני האדם כשם שהשחורים לא נוצרו כדי להיות עבדים ללבנים (ורבים הצדיקו בעבר בטענה זו לגבי סיבת קיומם של השחורים את העבדות).

 

במונח "זכויות בעלי-חיים" אין הכוונה לשוויון, כגון הזכות להצביע או לרכוש השכלה – פשוט משום שלבעלי החיים לא מותאמים לכך, כשם שלתינוק בן שנה לא ניתן זכות להצביע. הכוונה היא לשוויון בהתחשבות, ומשמעותו היא לאפשר לכל פרט לממש את אושרו וצרכיו האישיים והחברתיים, על-פי נקודת הראות, הבחירה והזהות הייחודיים לו.

 

יש שיתרצו את הפגיעה בבעלי- החיים ב"חוק הג'ונגל" או ב"שרשרת המזון", אבל למען האמת יש לאמר שיצרנו חברה אנושית שלמה, מבתי המשפט ועד בתי התמחוי, כדי להמנע מחוק הג'ונגל האכזרי, שבו החזק יכול לפגוע כרצונו בחלש ובחסר- ההגנה.

 

בטבע אין זה נדיר או מיוחד שבעל חיים אחד ירצח או יאנוס את שכנו בגלל דבר של מה- בכך, ועם זאת לפני כשנה השתגעה כל המדינה במרדף אחרי אנס נמלט אחד. דמיינו שאותו אדם נוראי, או כל אנס או רוצח אחר, יעמוד בפני שופט ויגיד "נכון, אני אנסתי או רצחתי, אבל אין בזה כל רע, הרי האריה עושה זאת בטבע." כולנו נאמר אז שחוק הג'ונגל הוא לא רלוונטי, ושיש להגן על חלשים ולא לדרוס את זכויותיהם. ואיך נוכל להשתמש באותו חוק הג'ונגל כדי להצדיק את הפגיעה הנוראית בבעלי- החיים?

 

"כל מה שנדרש לרוע בכדי לנצח הוא אנשים טובים שאינם עושים דבר." – אדמונד ברק

בדיקת מציאות

אחרי שהסברנו קצת את הרעיון מאחורי זכויות בעלי- החיים, בואו נבדוק מה קורה במציאות.

בעלי-החיים הם הקבוצה המדוכאת הגדולה ביותר על פני כדור-הארץ, וזו שהדיכוי שלה הוא האלים, השיטתי והרחב ביותר, וזה שמגיע לדרגות הקיצוניות ביותר של אכזריות.

בימינו בעלי החיים לא זוכים למעמד של יצורים חיים שמסוגלים לחוש סבל וראויים לחיים חופשיים. בעלי החיים זוכים למעמד של רכוש, שכל מי שרכוש זה בבעלותו יכול להתעלל בו, לפגוע בו או להשמידו ככל שיחפוץ.

גם בעשר כתבות לא אוכל לתאר את כל מסכת הסבל הנוראית שעוברים בעלי- החיים בתעשיות המזון מהחי, וגם מה שאוכל לתאר במילים לא יוכל לתאר את הסבל הנוראי ואת המידה העצומה של הרשע שקיים בתעשיות המוות הללו, או את סבלם הנורא של בעלי החיים שנולדים, חיים את כל חייהם הקצרים והאומללים ולבסוף גם נרצחים בתעשיות אלו. מה יאמר לכם המספר אם אספר לכם שכמיליון בעלי חיים נרצחים בישראל כל יום? כשלוש מאות מיליון בשנה? כמאה מיליארד בעולם כל שנה?

 

"השאלה כלל אינה 'האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?' או 'האם הם מסוגלים לדבר?' אלא 'האם הם מסוגלים לסבול?'" – ג'רמי בנת'ם

 

נסעתם פעם בכביש ראשי וראיתם את המשאיות המובילות בעלי חיים אל מותם? הייתם מאמינים שמיליון תרנגולות מתות כל שנה בישראל רק בהובלה בדרכים?

 

המציאות הנוראית היא שבמקום ליטוף ואהבה זוכים בעלי החיים בתעשיות לתנאי חיים מזעזעים הכוללים כלאיה בכלובים צרים כל- כך שאין באפשרותם אפילו לצעוד צעד אחד או לעמוד זקוף, שהם כלואים בתוך הצרכים שלהם שאיש לא טורח לנקות, שהם מורעבים, מוכים, מחושמלים, סובלים מקור ומחום קיצוניים, שהם מעוותים גנטית כדי שהאיזורים ה"כלכליים" של הגוף שלהם יהיו מטופחים בעוד שהלב ומערכת השלד לא יכולים לעמוד במשקל, שאיבריהם (מקורים, עטינים, קרניים) נכרתים ללא הרדמה ושלאלה שישרדו את מסכת ההתעללויות (רבים לא עומדים בה ומתים לפני הגיעם לבית המטבחיים) מחכה רק סכינו של שוחט אכזרי שרואה בהם רק עוד חתיכת בשר (ורשימת ההתעללויות והפרות הזכויות עוד ארוכה).

 

כבר זמן רב אני עוסק בהסברה לזכויות בעלי-חיים, ועוד לא מצאתי שום דרך לגרום לאנשים באמת להבין שכל זה בידיהם, שכל ההתעללות הזאת נעשית בשמנו, שהסטייק והפרה הם אותו הדבר, שרוב אלו שמענים ורוצחים את בעלי החיים, ופושעים נגדם את הפשעים הנוראיים האלו לא עושים זאת כי הם שונאים את בעלי החיים או כי הם אוהבים להתעלל בהם, אלא כי מאחורי כל זה יש יד מממנת, שנותנת את החיים לתעשיות המוות הללו, זו ידנו שלנו, של הצרכנים.

עברו לטבעונות, בשבילם

הייתי רוצה לבקש מכל אחד ואחת מכם להגדיל ראש בכל מה שקשור ליחסינו לבעלי החיים. כל אחד מאיתנו אחראי על חלק מהמציאות הקיימת. צריכת בשר, ביצים וחלב מממנת בצורה ישירה הרג ועינויים של בעלי-חיים, ישראלי אוכל בממוצע כ-4000 חיות במהלך חייו, ויכול באותה המידה שלא לאכול אותם ולחסוך מהם את הסבל והעינויים. לכן, הדבר החשוב ביותר שניתן לעשות עבורם הוא להפסיק לקנות מוצרים שהופקו מבשרם ומגופם, להצטרף לחרם על תעשיות המוות ולעבור לטבעונות.

 

כדי לחסוך חיים שלמים של סבל ומוות אכזרי, כל שנדרש הוא הזזת היד אל מדף המוצרים מהצומח. הבחירה בצמחונות היא בחירה מוסרית המשותפת לכחצי מיליון ישראלים, ולעוד מאות מיליונים ברחבי העולם. מעבר לתזונה צמחית הוא ההיבט המעשי ביותר של שינוי ראייתנו את בעלי-החיים כמשאבים בידי האדם, והוא חלק בסיסי במגמה העולמית להתעוררות מהאדישות לסבלם והכרה בזכותם לחיות חיים חופשיים מניצול.