מה ההבדל?

אי שם באחד משווקי אסיה מתבונן הכלב שבתמונה משמאל במבט עצוב – אל החופש. זה הדבר הקרוב ביותר לחופש שהוא יראה. הוא עתיד להימכר, להישחט, ולהיאכל.
לכל אומה יש את הרשימה שלה של חיות "חמודות" שהתעללות בהן נתפסת כמוקצית. מי שאינו נמצא ברשימה – דינו להיות חסר אונים ובן מוות. ההפרדה הזו, בין "חיות חמודות" – ובין חיות שהחברה רואה בהן מוצר צריכה – היא שרירותית ותלוית גיאוגרפיה. כאן בישראל, לא נהוג לאכול כלבים, אך עתידו של בן הבקר משמאל צופן לו גורל זהה לזה של הכלב מימין.

 

כשנחשפים מראות של התעללות בכלב או חתול לעינינו, אנחנו מגיבים בזעם ובתדהמה: "איך אדם יכול להתעלל כך ולהרוג יצור מסכן? כמה רע צריך להיות אדם כדי למנוע מיצור חסר אונים כמו חתול או כלב זכות בסיסית לחיים חופשיים ונטולי כאב?" במבט ענייני, אין מנוס מלשאול את השאלה: מה ההבדל בין חתול, כלב, פרה, תרנגולת, סוס או כל חיה אחרת במשקים המתועשים? האם לתרנגולת מערכת חישה שונה אשר גורמת לכך שתסבול פחות מחתול? האם עגל שואף פחות מכלב לחיות חופשי יחד עם בני מינו, ולהיות עם אמא שלו?

 

קל לנו להפנות מבט, ולהתעלם מסבלם של בעלי החיים חסרי השמות והפנים שבמשקים. הם רחוקים מן העין, ורחוקים מן הלב. מעולם לא נדרשנו להסתכל להם בעיניים. המגע היחיד שיש לנו איתם הוא כשחלקי גופם מתובלים או מצופים פרורי לחם. אך הצדק כלפי מישהו, וההתחשבות בצרכים שלו – לא צריכים להיות מושפעים מעד כמה אנו "אוהבים" או "מכירים" אותו!

עגלים, כמו כל הגורים, זקוקים לחום ואהבה. הם זקוקים לאימם, ולמשחק וקשר עם גורים נוספים. בתעשיות הבשר והחלב, כאשר הן מופרדים מאימם רגעים בודדים לאחר לידתם – הם סובלים לא פחות מגור כלבים נטוש שזרוק לבד וחסר אונים ברחוב. הכליאה, הבידוד, ומניעת הצרכים החברתיים שלהם; הסירוס האלים, צריבת המספר, ועיכול הקרניים באמצעות חומר מעכל; כל אלה מצטרפים לרשימה ארוכה של פרוצדורות סטנדרטיות של חקלאות משק החי, המהוות מסכת התעללות מלידה ועד מוות.
תרנגולות הן חיות סקרניות ואנרגטיות – והחל מהזריחה ועד לשקיעה הן יעביר ואת זמנן בחקר סביבתן, יצירת קשרים חברתיים, בהתפלשות בחול ובשלוליות, או התנדנדות על ענפי עצים נמוכים. הן אוהבות לנמנם בשמש בבקרים חורפיים ולנוח בצל בצהריי הקיץ. תרנגולות חיות בלהקות ולרוב יוצרות קשרים אישיים וארוכי תווך. אין שתי תרנגולות זהות. יש ביישניות ויש מנהיגות/ נועזות, יש מתבודדות ויש שכל הזמן נראות בסביבת חברותיהן.
אבל אנחנו – מעולם לא נראה את הדברים הללו. אנחנו מתייחסים אל בעלי החיים במשקים כחפצים, כאל מכונות לייצור בשר, חלב או ביצים.
עובדתית, רוב האנשים בחברה היום נותנים יד להתעללות אכזרית בבעלי חיים. אובייקטיבית, ההתעללות בבעלי החיים במשקים היא קשה יותר ונעשית בקנה מידה גדול בהרבה מאשר התעללות מזדמנת בכלבים ובחתולים. את המוטיבציה להתעללות הזו מספק הצרכן, שמשלם עבור גוויותיהם של בעלי החיים. הצרכן מממן, מספק ביקוש למוצר – והתעשייה להוטה לספק עוד ועוד ממנו. לבעלי החיים, למותר לציין, אין זה משנה כקליפת השום האם ההתעללות שהם עוברים היא ממניעים סדיסטיים, או ממניעים כלכליים.
אם הייתה ניתנת לכם הזדמנות לשחרר את הכלבים החתולים ושאר חיות הבית מהתופת אותה הם עוברים במזרח הרחוק, בוודאי הייתם עושים זאת. מדוע שלא תעשו זאת עבור מיליארדי בעלי החיים הסובלים במשקים המתועשים?

 

עלינו כחברה וכפרטים להחליט האם אנחנו תומכים או מתנגדים לרצח. מי שמתנגד לרצח, לא יכול לרחוץ בניקיון כפיו, ובזמן שהוא מלטף בעל חיים אחד – לענות ולרצוח אחר. וכן, גם לשלם למישהו עבור רצח – זה רצח…