פניהם של מקבלי ה"רווחה"

מאת: ג'ואנה לוקאס, מקלט "ערבה שקטה"
המאמר המקורי

תורגם ע"י: אנדריה קוטלר

 

בתקופה בה רוב אירגוני זכויות בעלי חיים, באופן פעיל, מקדמים, תומכים ומתגמלים מוצרים ושיטות חקלאיות "אנושיות", אני כותבת לכם בשם שלושת הזוכים באותו חסד.

 

לתעשייה הם מוכרים בתור יחידות הפקה 6#, 35# ו67,595#. לצרכנים בעלי "החמלה" הם מוכרים כתוויות הרגשה טובה: "חלב אורגני", "עגל שושנה", "ביצי חופש". לדוברי הרווחה הם מוכרים בתור "אלטרנטיביות "אנושיות". אחד לשני הם מוכרים בתור, אם, בן, אחות, חבר. לעצמם הם פשוט מה שאני ואתה לעצמנו: מודעים עצמית, עולם עצמי של חוויות סובייקטיביות, רגשות, פחדים, זכרונות- מישהו בעל ודאות מוחלטת שהחיים שלו או שלה שווים לחיות.

 

6# אם בפעם הראשונה. היא בהיסטריה, התינוק שלה נעדר היא פוסעת הלוך חזור בדיר, גועה ובוכה וקוראת לתינוקה האבוד, חוששת מהגרוע מכל, חששותיה אומתו. היא אחת מבין אלפי נקבות חסרות הגנה שנולדו לתוך חוות חלב אורגנית שובה לב וירוקה. היא תבלה את שארית חייה הקצרים באבל על אובדן תינוק אחר תינוק. היא תוחלב ללא מנוחה במהלך מחזורים חוזרים ונשנים של הריונות ושכול. החוויה היחידה שלה של אימהות, היא זאת של האובדן הנורא ביותר של אמא. בשיא חייה גופה יקרוס, רוחה תישבר, "ייצור" החלב שלה ידרדר והיא תשלח לשחיטה מחרידה, יחד עם עוד אמהות אבלות, מובסות ו"בלויות" כמוה.

היא הפנים של חלב אורגני.

 

35# תינוק בן יומיים. חבל הטבור עדיין מחובר, פרוותו עדיין מוחלקת בנוזלי לידה, עינייו אינן ממוקדות, רגליו מתנודדות. הוא בוכה בצורה מעוררת רחמים לאימו. אף אחד אינו עונה. הוא יחיה את חייו הקצרים כיתום, החוויה היחידה שלו של אהבה אימהית, היא זאת של כמיהה לאהבה זאת, החוויה היחידה שלו של קשר רגשי, היא זאת של המחסור בקשר זה. בקרוב, הזכר של אמא שלו, של פניה, של קולה, של ריחה ידהו אבל הכמיהה הכואבת לחומה תישאר ולא ניתן להדחיקה. בגיל ארבעה חודשים הוא ,ועוד יתומים כמוהו יכלאו בתוך משאיות ויועברו לבית מטבחיים. בעוד הוא נגרר לרצפת ההרג, הוא עדיין יחפש את אימו, עדיין זקוק נואשות לנוכחותה המטפחת, במיוחד בשעה קודרת זאת, כאשר הוא פוחד וזקוק לאימו יותר מתמיד בתוך כל המראות והקולות המזוויעים וריח המוות סובב אותו, בייאושו, ברצונו בטיפת נחמה והגנה הוא, כמו רוב העגלים ינסה לינוק את אצבעות הרוצח שלו.

הוא הפנים של עגל חלב "שושנה", שבו אנו מעודדים "בעלי מסעדות אחראים" להשתמש.

 

67,595# אחד מ80,000 ציפורים במתקן משק ביצי חופש בבעלות משפחה. היא מעולם לא ראתה את השמש, הרגישה את הדשא בין אצבעותיה, מעולם לא פגשה את אימה. עיניה צורבות מאדי האמוניה, גופה חסר הנוצות חבול ומשופשף, עצמותיה שברירות מההתרוקנות הבלתי פוסקת מהפקת ביצים. מקורה הקטוע פועם בכאבים. היא תשושה, מרוקנת ומובסת. לאחר חיים של חסכים חברתיים, פסיכולוגים, רגשיים, גופניים, היא מתמודדת ע"י ניקור נוירוטי במטרות רפאים במשך שעות ללא הפסקה. היא בת שנתיים וחייה הגיעו לקיצם. תפוקת הביצים שלה הדרדרה, יפטרו ממנה באמצעים הכי זולים שאפשר- תומת בגז יחד עם עוד 80,000 ציפורים בקהילה שלה. זה יקח 3 ימי עבודה לסיים את המשימה. במשך יומיים ארוכים היא תשמע את הקולות ותריח את הריח של אחיותיה נהרגות בגז מחוץ לצריף שלה. ביום השלישי, יגיע תורה. היא תלקח מהרגליים החוצה, בפעם הראשונה בחייה והיא, כמו כל אחת מ80,000 התרנגולות "המרוקנות", כמו כל אחד מ50 בליון הקורבנות השנתיות של התאבון שלנו, ביא תלחם להמשיך לחיות ולא תקבל כל הסבר והצדקה לכך שנגנבו ממנה החיים הפתאטים היחידים שלה.

היא הפנים של "ביצי חופש" שבהם אנו מעודדים קמפוסים של מכללות, בתי עסק וצרכנים להשתמש בהם.

 

אלה "המוטבים" של "שיטות החקלאות האנושית" שאנו, מגיני החיות מפתחים, מקדמים ומתגמלים ציבורית ע"י עידוד צרכנים "בעלי חמלה" לקנות את המוצרים, של מה שאנו יודעים אינם דבר פרט לאומללות. שיטות אנושיות שאם כל אחד מאיתנו היה נאלץ לעבור, אף אחד מאיתנו לא היה חווה את זה כאנושי.

אנו הפעילים, יודעים שאין דבר כזה חקלאות חמלתית, אחראית או אתית בשום קנה מידה. אנו יודעים שהאלטרנטיבה היחידה האנושית והאתית זה אורח חיים טבעוני.

 

למה כל כך מעטים מאיתנו מספרים את האמת? למה אנחנו מתארים "ביצי חופש" כאנושי שאנו יודעים את הזוועות ששיטות אלה מפילים על הקורבנות שלהן. למה אנחנו משקרים לציבור ולעצמנו, שחקלאות רחמנית זה משהו יותר ממיתוס, מתרמית מסחרית, מתווית מטעה? למה כל כך רבים מאיתנו מציעים את חייהם של בעלי חיים בכך שאנו מעודדים צריכה של בשר, ביצים וחלב כאשר החובה היחידה שלנו היא להלחם על חייהם כאילו היתה שלנו? למה אנחנו מקדמים את המנהג של צריכת בעלי חיים כאשר אנו יודעים שהוא ברוטלי, בלתי נסלח, לא מוסרי ולגמרי לא הכרחי? למה אנחנו מתגמלים צרכנים שדורשים יותר מהדבר שאנו נאבקים לבטל? למה אנחנו מחזקים ומתגמלים את ההנחה הספישיסטית המבוצרת של העולם, כאשר התפקיד היחיד שלנו, כמחנכים טבעוניים ואקטיביסטים, זה לאתגר ולשנות את אותם הנחות ע"י הצעת מודל חדש של חשיבה על חיות לא-אנשיות, מודל חדש של תקשורת עימן, מנהג חדש של חיים, דרך חדשה של להיות בעולם?

 

רבים מצדיקים קידום מוצרים מהחי הנחשבים "אנושיים" כבייכול ואת המרדף שלנו אחר רפורמות רווחה בכך שאומרים שהעולם עדיין אינו מוכן לשינוי, שהוא אולי לעולם לא יהיה טבעוני, והכי הרבה שאפשר לקוות להשיג בנתיים זה לצמצם את הסבל של החיות הנידונות למוות. אבל זה לא נכון. זאת לא עובדה. זה פחד- פחד מפעולה, כשלון של רצון, גישה של תבוסה עצמית, ולבסוף נבואה שמגשימה את עצמה.

 

האמת היא, שהעולם כן יכול להשתנות. אכן, העולם כבר השתנה פעמים רבות בעבר, והוא השתנה בדרכים שנראו בלתי אפשריות באותו הזמן. האמת היא, שהעולם אכן ישתנה, אבל רק אם נעבוד לקראת השינוי הזה. זה ישאר אותו הדבר אם אנחנו, הסוכנים המוכרזים-עצמית לשינוי, יעודדו אותו להשאר אותו הדבר. זה ישתנה אם אנחנו נספר את כל האמת, שאין דבר כזה חקלאות בע"ח או כל סוג של שימוש בבע"ח שהוא אנושי , האמת היא שהאלטרנטיבה האנושית היחידה היא מעבר לסגנון חיים טבעוני, האמת היא שחקלאות בע"ח, בכל קנה מידה, הוא אסון מוסרי וסביבתי, האמת היא שבעלי חיים הם אישיות כמוני וכמוך שבמקרה אינם בני אדם, המגיעה להם אותה הזכות הטבעית לחיים ולחופש כמו שיש לי ולך. האמת היא שחיים טבעוניים אינם רק "בחירה באורח חיים" מסויים, אלא מימוש של מוסר מחייב.

אנחנו יכולים לעשות טוב יותר, אכן, יש לנו מחוייבות לעשות טוב יותר.

 

אני מזמינה אתכם לראות בעצמכם כמה אפשר להשיג כאשר קבוצה קטנה של פעילים מסורים מקדישים את כל זמנם ומשאביהם לחינוך טבעוני עקבי, שאינו חותר תחת המטרה הסופית שלנו- שחרור בעלי חיים, וכאשר המסר של עבור לטבעונות" הוא מרכזי בכל אחד מאמצעי התקשורת שלו, ממשאבים מקוונים, עד לספרות מודפסת, לפרסומות, להפגנות, ושלטי חוצות, לפעולות אווטריץ', לחקירות עמוקות של אנשי חקלאות בעלי חיים, המתוארים בפורטרטים אינדיווידואלים המתפרסמים "בבלוג הערבה".

 

בתקציב אפסי, עם גרעין של מחנכי טבעונות מתנדבים אשר נחושים להגיד את כל האמת על ייצור בשר, חלב וביצים, אירגון שורשי קטן כמו "מקלט ערבה שלווה" הצליח לבנות משהו שאירגונים גדולים ועשירים, לא רק נכשלו להביא, אלא גם באופן עקבי נחלשו דרך שנים של סנגוריה אנטי-טבעונית: עולם טבעוני תוסס צומח באמצע עולם לא טבעוני, מקום בו בעלי חיים ניצולים מיוחסים ומוצגים כמו האישיות שהם, מקום בו תושביו האנושיים משמשים כסניגורים בצורה בלתי פוסקת, לשום דבר פחות משחרור מוחלט, מדינה חופשית בלב עולם שנשלט בידי בני אדם, מקום בו עקרונות ביטול השיעבוד מיושמים במילה, מחשבה, ומעשה. הטבעה טיבעונית שעצם נוכחותה כבר שינה בצורה פיזית, פוליטית, פסיכולוגית וגאוגרפיה רוחנית של העולם.

אני מזמינה אותך לחוות זאת בעצמך. הצטרפו אלינו למאבק להרחיב את הטווח. עזרו לנו לעשותו ללא גבולות.

ג'ואנה לוקאס,

מקלט ערבה שלווה