רצח דגים

ישראלי אוכל כ-2,000 דגים במהלך חייו, אך למעשה אחראי להרג דגים בשיעור של פי שניים לפחות, שכן על כל דג שמשווק לצרכנים מת דג אחד "לא כלכלי". דגים נידוגים בים, בנחלים ובאגמים או מגודלים בבריכות דגים או בכלובים במקווי מים טבעיים. כל השיטות הן תעשיות אכזריות כלפי דגים והרסניות ביותר לסביבה. גם במאבק זה עלינו להתייצב לצד אלו שקולם אינו נשמע.

עדויות רבות מוכיחות כי גם דגים חשים כאב: מערכת העצבים שלהם דומה לזו של בעלי חוליות אחרים (ובכללם האדם), גופם משחרר חומרים משככי כאבים (כגון אנקפלין ואנדורפין) כשנפגעות בו רקמות, וגם התנהגותם מעידה על חישת כאב. מעל מיליון דגים חווים גסיסה ממושכת בדיג חכות מדי שנה מול חופי ישראל. קרס החכה ננעץ בלוע הדג, או נבלע בקיבתו ופוצע את קרביו. דיג רשתות גורם לאיבוד קשקשים ולפציעות. דג המועלה אל פני המים מעומק רב – זימיו מדממים וגופו תופח: הפחתת הלחץ הפתאומית גורמת להתפשטות גז הכלוא בגופו, ותפיחת הגוף מלווה בכאב חריף. דגים הגדלים בבריכות דגים סובלים מצפיפות אדירה: פי 17,500 מבאגמים טבעיים.
נפח המים לדג הוא פחות משניים-שלושה בקבוקי שתייה. בתנאים אלה סובלים הדגים מחנק, מדלקות בעור, מפצעים פתוחים, מהרס הזימים ומטפילים. מזהמים המצטברים בבריכות (חומרי הדברה, כלור, אמוניה וכו') גורמים פגיעות בעיני הדגים, צריבה ממושכת ועיוורון. דגים המנסים להימלט מכלובים המוחזקים בים נתקלים בגדר המרושתת וגופם מתכסה שריטות ושטפי-דם תת-עוריים. הטלת ביצים על-ידי נקבות הדגים מזורזת על-ידי שיטות כפייה, הכוללות הרעבה, הזרקת הורמונים, ו"סחיטת הביצים", הגורמת מצוקה, שפשופים, פציעות ושטפי-דם פנימיים.