תעשיית הביצים

לאחר הבקיעה עוברים האפרוחים מיון: את הזכרים, שלא יטילו ביצים ושלא משתלם כלכלית לגדלם לבשר, משמידים. כ-7,500 אפרוחים מחושמלים, נחנקים או נגרסים למוות מידי יום בישראל. את הנקבות כולאים בכלובי מתכת צרים, שבהם אין הן יכולות אפילו למתוח את כנפיהן.

רצפת הכלוב היא רשת אלכסונית, הגורמת לתרנגולות לפציעות, לעיוותים ברגליים ולמצוקה במשך כל ימי חייהן. בתנאי כליאה קשים אלה מפתחות התרנגולות תוקפנות, וכדי למנוע ניקור הדדי חותכים הלולנים את מקוריהן. החיתוך נעשה באמצעות להב מתכת לוהט, והוא מכאיב וטראומטי, כי רקמת המקור מכילה תאי עצב. כאשר תפוקת הביצים יורדת, גורמים הלולנים תקופת הטלה שנייה באמצעות תהליך, הכרוך במניעה מוחלטת של מזון ומים ובהחשכת הלול במשך כעשרה ימים. במשך חודש נוסף מוחזקות התרנגולות בתנאי רעב קשים. התרנגולות החלשות מתות מכך, אך הדבר רצוי ללולנים, משום שתפוקתן של אלו נמוכה ממילא.
ביצים המשווקות כ"ביצי חופש" מגיעות ממשקים שבהם התרנגולות אמנם אינן כלואות בכלובים מאוד קטנים, אך הן כלואות בתוך ביתן סגור, לעיתים עם אפשרות יציאה לחצר. פגיעות כגון רצח האפרוחים הזכרים, חיתוך המקורים, תקיפות הדדיות, הטלה מואצת ורצח התרנגולות כאשר תפוקתן פוחתת, קורות גם כאן.